(יא-יג) וכשמוע המלך דברי הספר קרע את בגדיו ושלח הכהן הגדול ושרי המלך שילכו לדרוש, רצה לומר מאת נביא אחד
על דברי הספר בעד המלך ובעד העם וערי יהודה, באמרו
כי גדולה חמת ה׳ אשר נצתה בנו, רצה לומר נבערה
בנו, על אשר לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עליו. והמאמר הזה כלו מורה שלא היה בישראל ספר התורה, אחרי שהכהן הגדול נתבהל באמרו ספר התורה מצאתי, והמלך קרע בגדיו כשמוע דברי הספר ושלח לדרוש הנביאים על זה, והוא דבר מתמיה מאד איך היו מלכי יהודה הטובים והצדיקים מבלעדי ספר התורה? והנה המצוה היתה במלך
(דברים י״ז י״ח) וכתב לו את משנה ספר התורה הזאת וקרא בו כל ימי חייו, ואסא ויהושפט וחזקיהו שהיו חסידי עליון איך נאמר שנעדר מהם ספר התורה? ולא לבד בהם אבל גם בכל ישראל לא היה ספר תורת האלהים עד אשר מצאו חלקיה הכהן הגדול? וחכמינו זכרונם לברכה אמרו כי אחז שרף את התורה והטמינו מפניו ספר תורה אחת והוא אשר מצא חלקיהו הכהן, ורחוק הוא, לפי שחזקיהו שבא אחרי אחז ורבץ תורה בישראל שנים רבות ואיך לא הוציאו? וכמה ספרי תורה הניח חזקיהו במותו. ומהם אמרו שלא היה התימה במה שמצא ספר התורה כי אם שמצאו נגלל בפרשת תוכחות, והיה התחלת הדף
(דברים כ״ח ל״ו) יולך ה׳ אותך ואת מלכך וגומר, ושעל זה נתחרד הכהן הגדול ושלחו אל המלך באותו אופן שמצאו, כדי שיתן אל לבו וישתדל להסיר את המכשלה מקרב עמו, והמלך כשמוע הדברים האלה קרע את בגדיו לפי שהיו דברי תוכחות וראה בהם רמז גלות שמרון וגלות ירושלם כמו שבא בפרשת כי תבא: ועם היות שתספיק הסבה הזאת לקריעת הבגדים שקרע המלך בשמעו דברי הספר אין ראוי שיספיק זה למה שתמה הכהן הגדול ספר התורה מצאתי, ולא תלה התמיהה בדברי הספר אשר ראה בפתיחתו כי אם במצאו אותו. וה״ר דוד קמחי כתב שמנשה לפי שמלך זמן רב, שהרי מלך חמשים וחמש שנה, ועשה הרע בעיני ה׳ הוא השכיח התורה מישראל מאין פונה אליה, כי כלם היו פונים אל אלהים אחרים ואל חקות הגוים, ובאותם השנים הרבות נשתכח התורה מישראל, ועכשיו שצוה יאשיהו לחפש בית ה׳ לכל אשר ימצא שם בדק ולהביא הכסף המובא בית ה׳, והיה חלקיהו מחפש בהיכל ה׳ ובקדש הקדשים ובדביר, מצא ספר התורה שהיה מונח במקומו מצד הארון. ופתחו וקרא בו ושלחו אל המלך שיקרא בו ויראה איך שכחו התורה המונעת ואוסרת כל המעשים הרעים שהיו עושים בישראל וגומר. אבל גם זה לא יספיק, כי הנה מנשה עשה תשובה, כל שכן לדעת בעל סדר עולם
(פרק כ״ד) כי גלה מנשה ועשה תשובה בשנת עשרים ושתים, ולפי זה עמד שלשים ושלשה שנים בהכנעה ותשובה, ואיך לא ידרוש בעד ספר ה׳? עם היות זה שאמרו במנשה רחוק ובלתי מתישב אצלי, ובאו עליו על צד הדרש והסמך ממה שאמר הכתוב במנשה ויעש אשרה כאשר עשה אחאב, אמרו
(סנהדרין דף ק״ג ע״א) כאשר עשה אחאב עשה מנשה, אחאב עבד עבודה זרה כל ימי מלכותו שהיו עשרים ושתים שנה, כך מנשה עבדה עשרים ושתים שנה, ומבואר הוא שאין זה פשט הכתובים, כי אם שעשה אשרה כמו שעשאה אחאב, והשווי וההדמות הוא ממאמר האיכות ואינו מכמות הזמן ומספר השנים. ויותר נכון שנאמר שמה שחרד חלקיהו חרדה גדולה על ספר התורה אשר מצא בית ה׳, לא היה זה לפי שלא היה בידם ספרי תורה ופתשגן כתב הדת, שהרי ירמיהו ושאר הנביאים היו קיימים ואיך לא יהיה ספר התורה בידיהם? אלא לפי שאמון ומנשה היו עובדים עבודה זרה ומכעיסים את השם, עד שאמרו חז״ל שהיה מנשה (א״ה תמהתי מכ״ד מה״ר שלא עיין כראוי באגדה זו, כי הנה לא אמרו חז״ל זה על מנשה כי אם על אחזיהו, ודרשוהו על פסוק ויבקש את אחזיהו וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון בד״ה ב׳ כ״ב ט׳, כמו שתראה כל זה בביאור
בסנהדרין דף ק״ב ע״ב ודוק): מוחק את האזכרות וכותב שם עבודה זרה תחתיהם, ולפיכך חשש אחד מן הכהנים שאם יבא לידי המלך ספר התורה אשר כתב משה עליו השלום שימחה ג״כ את האזכרות שבו ויכתוב שמות ע״ז במקומ׳, ובעבור זה גנזו בין שורות הבנין, ובימי יאשיהו אשר שב אל השם בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו בכל תורת משה, חפשו הכהני׳ אחר הספר האלהי הזה ולא מצאוהו, וכשחזקו את בדק הבית מצאו חלקיהו הכהן בין שורות הבנין והיה בעיניו כמוצא שלל רב, ולכן אמר כמבשר ספר התורה מצאתי, ולא אמר ס״ת כי אם ספר התורה בה״א הידיעה, ר״ל אותו הספר האלהי אשר כתב משה איש האלהים שחפשנו ולא מצאנוהו עד הנה אותו מצאתי. ובדברי הימים כתוב בזה הענין
(דברי הימים ב ל״ד י״ד) ובהוצי׳ את הכסף המובא בית ה׳ מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת ה׳ ביד משה, שפירושו אותו שהיה כתוב ביד משה, ושלחו אל המלך לראות הדבר המקודש ההוא כי כמו שאם היום הזה נמצא הספר אשר כתב משה פחד יקראנו ורעדה מפני קדושתו, עם היות בתוכנו הפתשגן ממנו לאלפים ולרבבות, כן היה בימי חלקיהו שלא נתחרד להיותו ספר תורה כי אם להיותו ספר התורה אשר כתב משה בידיו המקודשות מפי אל עליון, ואמנם המלך יאשיהו פחד קראהו ורעדה, לא כאשר ראה הספר, כי אין ספק שישמח עמו מאד, והכתוב אומר
ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה, יורה שמהדברים אשר שמע התפעל. והיה ענינו מה שפי׳ חז״ל בירושלמי,
(ירושלמי שקלים ו׳:א׳) שספר התורה אשר עשה משה לתחלתו הוא נגלל בפסוק
(דברים כ״ח ל״ו) יולך ה׳ אותך וגו׳ ואותה שעה מצאוהו נגלל, ולפיכך חרד המלך מאד שחשב שהיה זה כנס ושהוא סימן מאת השם למה שיהיה, ולכן שלח לדרוש בנביאים ואמר
כי גדולה חמת ה׳ אשר נצתה בנו וגו׳, שראה זה מאותו הסימן המתמיה, לא בעבור שהיתה התורה נשכחת מהם בשום זמן מהזמנים, לא בבית ראשון ולא בבית שני ולא בגלותנו זה, כי הוא הערבון אשר בידינו מאתו ית׳ על גאולתנו ועל פדות נפשנו, כמאמר הנביא
(ישעי׳ נ״ט כ׳) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה׳, ואני זאת בריתי אותם אמר ה׳ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו׳: