Melakhim II 22 – מלכים ב כב‏ – Mikraot Gedolot

(א) בֶּן⁠־שְׁמֹנֶ֤ה שָׁנָה֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְדִידָ֥ה בַת⁠־עֲדָיָ֖ה מִבָּֽצְקַֽת׃

Josiah was eight years old when he began to reign; and he reigned thirty-one years in Jerusalem; and his mother's name was Jedidah the daughter of Adaiah of Bozkath.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל

(א-כ) מלכות יאשיהו * – דברי הימים ב ל״ד:א׳-כ״ח

בַּר תַּמְנֵי שְׁנִין יֹאשִׁיָהוּ כַּד מְלַךְ וּתְלָתִין וַחֲדָא שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת.

(א-ג) בן שמנה שנה יאשיהו במלכו ושלשים ואחת שנה מלך בירושלים וגו׳ בשנת י״ח ליאשיהו – אותה השנה היתה תחלתה יובל. אותה שנה נמצא הספר בבית י״י. אותה שנה שב אל י״י בכל לבבו שכן הוא אומר וכמוהו לא היה לפניו מלך (מלכים ב כ״ג:כ״ה), אותה שנה בדק הבית, הרי רי״ח שנים משבדקו יואש עד שבדקו יאשיהו מפני מה נבדק מהרה בימי יואש כי עתליה המרשעת ובניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית י״י עשו לבעלים (דברי הימים ב כ״ד:ז׳). יאשיהו גנז את הארון שנאמר ויאמר ללוים וגו׳ (דברי הימים ב ל״ה:ג׳).

וימליכו את בנו יאשיהו בנערותו שהיה בן שמנה שנים, (משלי כ׳ י״א) וגם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, כי מילדותו עשה הישר בעיני השם וילך בכל דרכי דוד אביו, כי להיותו אוחז דרכי דוד ביראת השם נקרא אביו:

מבצקת – הבי״ת בקמ״ץ חטוף והקו״ף בפתח ובהרבה ספרים בקמ״ץ.

בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה היה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ כאשר המליכו אותו¹ על ממלכת יהודה, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ על הממלכה, ומקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת:

1. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל

(ב) וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיֵּ֗לֶךְ בְּכׇל⁠־דֶּ֙רֶךְ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יו וְלֹא⁠־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃

And he did that which was right in the eyes of Hashem, and he walked in all the way of David his father and did not turn aside to the right or to the left.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירלב״גהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ וַאֲזַל בְּכָל אוֹרַח דָוִד אֲבוּהִי וְלָא סְטָא לְיַמִינָא וְלִסְמָלָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויעש (יאשיהו) הישר בעיני י״י – א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה שנאמר ויעש (יאשיהו) הישר, אלא מה אני מקיים וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל י״י (מלכים ב כ״ג:כ״ה) שכל דין שדן עד בן שמונה עשרה החזירו, שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה ת״ל ובכל מאודו שהחזיר להם משלו, ופליגא דרב דאמר רב אין לך בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו.

וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל – רוצה לומר: אף על פי ששלחה לו חולד׳ הנביאה יען רך לבבך ותכנע מפני י״י אין הרצון בזה שחטא יאשיהו קודם זה אך הרצון בו שבעת שמעו את הרעה הזאת אשר נגזרה מאת י״י על ירושל׳ השתדל על כל פנים לתקן את אשר עותוהו הראשונים כי קודם זה לא היה יודע הרע שנגזר עליהם אך היה עושה הישר בעיני י״י וזה לא היה מספיק לו להשיב חרון אף י״י ממנו אבל היה ראוי שיוסיף לו דבקו׳ בש״י בדרך שיהיה מושגח השגחה ימלטו בה מזה הרע הנגזר מאת הש״י ולזה תמצא שהשתדל יאשיה להשיב ישראל לעם לי״י כדי שיסור מהם זה הרע ולבער בשלמות את כל הנעשה לע״ג.

ויעש הישר וגו׳ – גם בראשית מלכותו טרם יקרא בספר התורה וידע פרטיה היה לבו שלם עם ה׳ ומואס באלילים.

וַיַּעַשׂ יאשיהו את הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה מילדותו¹, וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו – זְקֵנוֹ² וְלֹא סָר מן הדרך הישרה יָמִין וּשְׂמֹאול, ואף השתדל יאשיה להשיב את עם ישראל לה׳ כדי שיסור מהם הרע, ולבער בשלמות את כל הנעשה לעבודת הגילולים³: פ

1. אברבנאל בפס׳ א׳ לעיל.

2. ונקרא דוד אביו, היות והיה יֹאשִׁיָּהוּ היה אוחז בדרכי דוד ביראת השם, אברבנאל בפס׳ א׳ לעיל. ובמדרש, אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה שנאמר ״ויעש הישר״, אלא מה אני מקיים (לקמן כג, כה) ״וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה׳ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ״? שכל דין שדן עד בן שמונה עשרה החזירו, שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה? ת״ל ״ובכל מאודו״ שהחזיר להם משלו, ופליגא דרב דאמר רב אין לך בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו, שבת נו:, ילקוט שמעוני.

3. רלב״ג.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירלב״גהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיְהִ֗י בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ שָׁלַ֣ח הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת⁠־שָׁפָ֨ן בֶּן⁠־אֲצַלְיָ֤הוּ בֶן⁠־מְשֻׁלָּם֙ הַסֹּפֵ֔ר בֵּ֥ית יְהֹוָ֖הי״י֖ לֵאמֹֽר׃

And it came to pass in the eighteenth year of King Josiah, that the king sent Shaphan the son of Azaliah, the son of Meshullam, the scribe, to the house of Hashem, saying,

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה בְּתַמְנֵי עַסְרֵי שְׁנִין לְמַלְכָּא יֹאשִׁיָהוּ שְׁלַח מַלְכָּא יַת שָׁפָן בַּר אֲצַלְיָה בַר מְשֻׁלָם סַפְרָא לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ לְמֵימָר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ובהיותו בן שמנה עשרה שנה נתנו האלהים לחזק את בדק בית ה׳, כי היה הבית צריך חוזק ובנין ממה שנהרס מימי יהואש שחזק בדק הבית עד היום ההוא שהיו מאתים ועשרים וארבע שנה.

וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נתנו האלוהים לחזק את בדק בית המקדש, כי היה הבית צריך חיזוק ותיקון, שכן מימי יהואש שחזק את בדק הבית עד היום ההוא עברו מאתיים עשרים וארבע שנים¹, ולכן שָׁלַח הַמֶּלֶךְ יאשיהו אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר אל בֵּית יְהוָה לֵאמֹר – וכך אמר לו:

1. אברבנאל. ובמדרש, אותה השנה היתה תחילת היובל, אותה שנה נמצא הספר בבית ה׳, אותה שנה שב אל ה׳ בכל לבבו שכן הוא אומר (לקמן כג, כה) ״וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה׳ בְּכָל לְבָבוֹ״, אותה שנה בדק הבית, הרי רי״ח שנים משבדקו יואש עד שבדקו יאשיהו, מפני מה נבדק מהרה בימי יואש? כי עתליה המרשעת ובניה פרצו את בית האלהים וגם כל קדשי בית ה׳ עשו לבעלים, ילקוט שמעוני.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותהכל

(ד) עֲלֵ֗ה אֶל⁠־חִלְקִיָּ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְיַתֵּ֣ם אֶת⁠־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ אֲשֶׁ֥ר אָסְפ֛וּ שֹׁמְרֵ֥י הַסַּ֖ף מֵאֵ֥ת הָעָֽם׃

"Go up to Hilkiah the high priest, that he may count the money which is brought into the house of Hashem, which the doorkeepers have gathered from the people;

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

סַק לְוַת חִלְקִיָה כַּהֲנָא רַבָּא וְיַטְקֵיס יַת כַּסְפָּא דְאִתָעַל בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ דִי כְנָשׁוּ אֲמַרְכְּלַיָא מִן עַמָא.

ויתם את הכסף – פת׳: ויתך, וכן הוא אומר בדברי הימים ויתיכו את הכסף הנמצא בית י״י (דברי הימים ב ל״ד:י״ז).

ויתם את הכסף – וישלים, כלומר ישלים לגבותו ויתנוהו לעושי המלאכה, כי היה צריך הבית חזוק ובנין לפי שנהרס מימי יהואש שחזק בדק הבית עד היום ההוא שהיו רכ״ד שנה. ובסדר עולם: מאתים ושמנה עשרה.

שומרי הסף – שומרי כלי בית המקדש.

ויונתן תרגם: אמרכלים, והם הגזברים. וכבר פירשנו כל הענין הזה בבדק יהואש (רד״ק מלכים ב י״ב:ה׳).

וְיַתֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה׳ – יסכם אותו, כלומר יספור אותו בשלמותו. והוא (= ״וְיַתֵּם״) מבעלי הכפל, והיה צריך להיות ״ויתמם״, כמו: ״וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל״ (דב׳ לד, ח), [צורתו] היסודית: ״ויתממו״. ״כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף״ (בר׳ מז, יח), [צורתו] היסודית: ״תמם״. ״כִּי לֹא תָמְנוּ״ (איכה ג, כב), [צורתו] היסודית: ״תממו״. והנו״ן במקום אחד הכפולים,⁠¹ והראיה: ״תָּמִים תִּהְיֶה״ (דב׳ יח, יג), ״עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם״ (תה׳ יח, כו).

1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳תמם׳, עמ׳ 763, שו׳ 6, 16-11 (השורשים, עמ׳ 544), בהזכירו את ח״מ לחיוג׳; אללמע, עמ׳ 76, שו׳ 21 (הרקמה, עמ׳ צג, שו׳ 21); ראב״ע על איכה ג, כב: ״כמשמעו, או הנו״ן תחת חסרון הכפל״; רד״ק, השורשים, ׳תמם׳, עמ׳ תתכג.

[250א] ויתם את הכסף המובא בית יוי יכמלّה אי יחציה בכמאלה והו מן דואת אלמתלין וחקה ויתמם מתל אן ויתמו ימי בכי אבל אצלה^א ויתממו כי אם תם הכסף אצלה תמם כי לא תמנו אצלה תממו אלנון בדל אחד אלמתלין בדליל תמים תהיה עם גבר תמים תתמם

א. אצלה ] ב: אצלה איצ׳א (= [צורתו] היסודית גם כן).

ויתם את הכסף – פועל הכפל, על משקל ״ויסב אלהים את העם״ (שמות י״ג:י״ח), כלומר שיקחוהו משם ויתיכוהו ויעשו ממנו חתיכות צרופות, אולי העלה חלודה ואחר כך יתנוהו לעושי המלאכה, וההתכה יקרא תמה באמרו ״תם עופרת״ (ירמיהו ו׳:כ״ט), ר״ל הותך, ויורה על יושר זה הפי׳ אומרו לפנים ״התיכו עבדיך את הכסף״ (פס׳ ט׳). פירוש אחר: שיעשו תם בלי מום, ר״ל זיוף וסיגים.

ויתם את הכסף המובא בית י״י – ידמה שהיה הכסף נתון בארון כמו שהיה הענין בימי יהואש המלך ושם זכר דומה למה שזכר בזה המקום והנה אמרו ויתם את הכסף ר״ל ויכלה וזה יהיה בשערו את הארון אשר אספו בו את הכסף שומרי כלי בית המקדש והמונים הכסף ההוא יתנוהו מנוי על ידי עושי המלאכה הממונים בבית י״י לחזקו והם הכהן הגדול וסופר המלך ומהכסף ההוא יפרעו שכירותם לאומנין העושים המלאכה בבית י״י לחזק את בדק הבית ר״ל מה שראוי שיבדק לתקון מפני הראותו בלתי חזק והאומנים הם חרשי העץ והבונים הקירות והתקרה והגודרים הם הגודרים גדר סביב חצר הכהנים וזולתו ומהכסף ההוא היו גם כן קוני׳ עצים ואבני מחצב ולא יחשב את עושי המלאכה הממונים בבית י״י הכסף כי באמונה הם עושים וכבר בארנו הסבה בזה בענין יואש ושם בארנו התועלת המגיעות מזה הספור אשר נכתב שם ולזה לא נשוב למנות׳ בזה המקום.

ושלח את שפן הסופר אל בית השם אל הכהן הגדול שיתם את הכסף המובא בית השם, רצה לומר שישלים ויכלה את הכסף, לפי שהיה הכסף נתון בארון כמו שנעשה בימי יהואש המלך, והיה הצווי שיפתחו הארון וימנו את הכסף אשר אספו שומרי הסף, שומרי כלי בית המקדש, ות״י אמרכליא, והם הגזברים, וידעו כמה היה סכום מנינו, כי זה המכוון בויתם את הכסף.

ויתם – מלשון תם והשלמה.

שומרי הסף – הם השוערים.

ויתם את הכסף – רצה לומר: יאסף כל הכסף בשלימות.

אשר אספו שומרי הסף ובדברי הימים מפרש שהלוים אספו הכסף מכל שארית ישראל וישובו ירושלים, והוא על פי מה שכתוב למעלה (סימן י״ב) גבי יהואש שהיו שם שני כספים, הכסף שהובא לבית ה׳ והכסף שאספו הלוים מכל ישראל, וכאן כלל שניהם בקוצר.

ויתם – שישלים ויכלה, אברבנאל, יתן כל כסף שיש בארון (למעלה י״ב:י׳), רק כמו שמצאנו שרש קום וכון ומהם מקום ומכון והענין אחד, כן יוכל להיות שגם ויתם זה הוא כמו ויתן.

עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם – ויספור¹ וְיֶאֱסֹף בשלימות² אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא לְבֵּית יְהוָה אֲשֶׁר אָסְפוּ לתוך ארון המיועד לכך³ שֹׁמְרֵי הַסַּף, הם השוערים⁴ שומרי כלי בית המקדש⁵ מֵאֵת הָעָם, וגם את הכסף שאספו הלוים⁶:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד, מצודת ציון. וימשיך לגבותו, רד״ק.

3. רלב״ג.

4. מצודת ציון .

5. ויונתן תרגם אמרכלים והם הגזברים, רד״ק.

6. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) [וְיִתְּנוּ֗הוּ] (ויתנה) עַל⁠־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים [בֵּ֣ית] (בבית) יְהֹוָ֑הי״י֑ וְיִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ לְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁר֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ לְחַזֵּ֖ק בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃

and let them deliver it into the hand of the workmen who have the oversight of the house of Hashem; and let them give it to the workmen who are in the house of Hashem, to repair the breaches of the house;

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְיִתְּנוּנֵיהּ עַל יְדֵי עָבְדֵי עֲבִידְתָּא דִמְמַנָן בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וְיִתְּנוּן יָתֵיהּ לְעָבְדֵי עֱבִידְתָּא דִבְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ לְתַקָפָא יַת בִּדְקָא דְבֵיתָא.

ויתנה – כתיב, וקרי: ויתנוהו. הכתוב אומר על חלקיהו, וה״א הכנוי על המגבה. והקרי: ויתנוהו – על שומרי הסף, שיתנוהו הכסף, והה״א וי״ו הכנוי על הכסף.

המופקדים בית י״י – כמו: בבית.

המופקדים בית יי׳ – הם הגזברים.

ושיתנו אותו על ידי עושי המלאכה המופקדים והממונים בבית ה׳ לחזקו, והנה בא בכתוב הזה שני פעמים ויתנו, כי בראשונה אמר ויתנוהו על ידי עושי המלאכה המופקדים, רצה לומר המופקדים וממונים על הנהגת בית ה׳, והוא הכהן הגדול וסופר המלך, שהם יתנו את הכסף על ידי עושי המלאכה, ולפי שעדיין לא פירש לאיזה תכלית ולאיזו מלאכה יתנו אותו, לכן אמר שנית ויתנו אותו לעושי המלאכה וגומר, רצה לומר ומה שאמרתי שיתנו אותו היה לעושי המלאכה לחזק את בדק הבית.

ויתנה – ויתנהו קרי.

בבית – בית קרי.

לחזק בדק הבית – ברוב ספרי הדפוס כתוב לחזק את בדק וכן ת״י לתקפא ית בידקא ברוב הספרים כ״י שלפני ליכא מלת את וגם בדפוס ישן ומאיר נתיב שרש חזק ושרש בדק איננה.

על יד – ביד.

בדק הבית – רעוע הבית, על שם שבודקים ומחפשים אחר מקום השבור והרעוע.

עושי המלאכה – הם האומנים הגדולים הנקראים בדברי רבותינו ז״ל אדרכלין, והיו ממונים בבית ה׳, ומתחת ידם היו בונים האומנים הפועלים, כפי מה שיורו אותם.

ויתנו – והם יתנו את הכסף לאומנים הפועלים בשכרן.

המופקדים הם הממונים, והממונים נתנו אותו לעושי המלאכה.

וְיִתְּנֻהוּ (ויתנה כתיב) את הכסף¹ עַל יַד – ביד² עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה – האדריכלים³ הַמֻּפְקָדִים – הממונים⁴ בְּבֵּית⁵ (בבית כתיב) יְהוָה, וְיִתְּנוּ אֹתוֹ – (את הכסף) האדריכלים⁶ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אלו היו האומנים הפועלים בשכרם⁷ אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה לְחַזֵּק בֶּדֶק – רִעוּעַ⁸ הַבָּיִת:

1. רד״ק.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

5. רד״ק.

6. מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. על שם שבודקים ומחפשים אחר מקום השבור והרעוע, מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) לֶחָ֣רָשִׁ֔ים וְלַבֹּנִ֖ים וְלַגֹּֽדְרִ֑ים וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת⁠־הַבָּֽיִת׃

to the carpenters, and to the builders, and to the masons, and for buying timber and hewn stone to repair the house.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לְנַגָרַיָא וּלְאַרְדַכְלַיָא וּלְאַרְגוּבְלַיָא וּלְמִזְבַּן אָעִין וְאַבְנִין פְּסִילַן לְתַקָפָא יַת בֵּיתָא.

לֶחָרָשִׁים – האומנים. וייתכן שהיה כאן ייחוד לנגרים העוסקים בעצי מפתנים, אף על פי ש⁠[״חרשים״] ביסודו היה שם מקצוע הכולל את כל המלאכות, המדעים והמחשבות העמוקות¹: ״[וַ]⁠חֲכַם חֲרָשִׁים״ (יש׳ ג, ג),⁠² ״חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ״ (שם מ, כ),⁠³ ״חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת״ (בר׳ ד, כב), ״חָרַשׁ אֶבֶן״ (שמ׳ כח, יא), ״הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר״ (מל״ב כד, יד), ״וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה״ (שופ׳ טז, ב), ״אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה״ (מש׳ ג, כט).

1. הדברים קרובים לפירוש ראב״ע לשמ׳ לא, ו על ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה״ (שמ׳ לא, ג-ה: ״והנה פי׳ ׳ובכל מלאכה לחשוב מחשבות׳ [...] לעשות מלאכה כי גם זה ימצא בתולדת האדם שיוציא מלבו דברים עמוקים״ (ההדגשות שלי – א״ט).

2. רס״ג תרגם שם: אסתאד׳ אלצנאע. השווה אלפאסי, ׳חרש׳, א, עמ׳ 591, שו׳ 233: חכים אלצנאע (= רב-אומן, חכם האומנים); ריב״ג, אלאצול, ׳חרש׳, עמ׳ 252, שו׳ 31-13 (השורשים, עמ׳ 172). לעומתם, ריב״ק, רסאלה, עמ׳ 152, ערך 64, הבחין בין ״ויועץ וחכם חֲרָשִׁים״ (יש׳ ג, ג), במובן מכשפים, לבין ״חָרָשֵׁי עץ״ (שמ״ב ה, יא), וממילא בין ״חָרָשִׁים״ שבפסוקנו, בטענה כי שוני התנועות של המילים מבחין בין הומונימים.

3. רס״ג תרגם שם: נג׳אר חכים (= נגר נבון).

לחרשים אלצנّאע ורבמא כאן הנא כצוץ ללנג׳ארין אלדי יעמלו^א פי אכשאב אלסקוף ואן כאן פי אלאצל אסם אסתאדיה תעם ג׳מלה אלצנאיע ואלעלום ואלאפכאר אלעמיקה חכם חרשים^ב חרש חכם יבקש לו חרש נחשת חרש אבן החרש ^והמסגר ויתחרשו כל הלילה אל תחרוש על רעך רעה

א. יעמלו ] ב: יעמלון.

ב. חכם חרשים ] נוסח המקרא: ״וַחֲכַם חֲרָשִׁים״ (יש׳ ג, ג).

לחרשים ולבונים, שהם חרשי העץ ובוני הכותלים באבנים ועושים הגדרים סביב חצר הכהנים וזולתו, וגם כן היה הכסף ההוא לקנות עצים ואבני מחצב.

ואבני מחצב – אבנים הנכרתים ממקום גדולם.

לחרשים – הם כורתי העצים בתמונה הנרצה.

ולבונים – הם הבונים העצים בקירות הבית.

ולגודרים – הם הבונים קירות האבנים.

ונתנו את הכסף גם לֶחָרָשִׁים הם כורתי העצים¹, וְלַבֹּנִים הם הבונים את הקירות בעצי הבית², וְלַגֹּדְרִים – הבונים את קירות האבנים³, וְכן שימש הכסף ההוא⁴ לִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב הנכרתים ממקום גידולם⁵ לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל.

5. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ז) אַ֚ךְ לֹא⁠־יֵחָשֵׁ֣ב אִתָּ֔ם הַכֶּ֖סֶף הַנִּתָּ֣ן עַל⁠־יָדָ֑ם כִּ֥י בֶאֱמוּנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃

However, there was no accounting made with them of the money that was delivered into their hand; for they dealt faithfully.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּרַם לָא מִתְחַשֵׁב עִמְהוֹן כַּסְפָא דְמִתְיְהֵב עַל יְדֵיהוֹן אֲרֵי בְהֵמְנוּתָא אִינוּן עָבְדִין.

ולא יהיו מחשבים ולא יקחו חשבון מאותם הממונים מהכסף הנתון על ידם, לפי שבאמונה הם עושים ההוצאה ולשום שמים, ואין ראוי לחשוד הכשרים:

אך לא יחשב – לא עשו חשבון על הכסף וכו׳, כי ידוע היו שעושים באמונה, ולזה נבחרו אלו.

אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב – לא עשו חשבון¹ אִתָּם – עם הממונים על הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם לעושי המלאכה, כִּי ידעו שֶׁבֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים מלאכתם, ולשם כך נבחרו אנשים אלו² ולא חשדו בכשרים³:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ח) וַ֠יֹּ֠אמֶר חִלְקִיָּ֜הוּ הַכֹּהֵ֤ן הַגָּדוֹל֙ עַל⁠־שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיִּתֵּ֨ן חִלְקִיָּ֧ה אֶת⁠־הַסֵּ֛פֶר אֶל⁠־שָׁפָ֖ן וַיִּקְרָאֵֽהוּ׃

And Hilkiah the high priest said to Shaphan the scribe, "I have found the book of the Law in the house of Hashem.⁠" And Hilkiah delivered the book to Shaphan, and he read it.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַר חִלְקִיָה כַּהֲנָא רַבָא לְשָׁפָן סַפְרָא סִפְרָא דְאוֹרַיְתָא אַשְׁכָּחִית בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ וִיהַב חִלְקִיָה יַת סַפְרָא לְשָׁפָן וְקָרָהִי.

ספר התורה מצאתי – טמון תחת הנדבך, שהטמינו שם כששרף אחז את התורה.

I have found the Torah Scroll. It was hidden under a layer of stones where they had concealed it when Achaz burned the Torah.⁠¹

1. According to II Divrei HaYamim 34:14, this was the original Torah Scroll written by Moshe. God had commanded Moshe to write this Scroll at the end of his life. See Devarim 31:24-26.

ספר התורה מצאתי – טמון תחת הנדבך להטמינוהו כששרף אחז את התורה.

על שפן הסופר – כמו: אל שפן, וכן: וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א ב׳:י״א) – כמו: אל ביתו.

ספר התורה מצאתי בבית י״י – דרשו כי אחז שרף את התורה, והטמינו מפניו ספר תורה אחד, והטמינוהו תחת הנדבך, ועכשיו מצא חלקיה ספר התורה הזה. ורחוק הוא זה, שחזקיהו שבא אחריו שרבץ תורה בישראל, איך לא הוציאו? וכמה ספרי תורה הניח חזקיהו במותו!

אלא מנשה מלך זמן רב, שהרי מלך נ״ה שנה, ועשה הרע בעיני י״י כתועבות הגוים, ובנה מזבחות לעבודה זרה בבית י״י, והוא השכיח התורה מישראל, ואין פונה אליה כי כלם היו פונים אל אלהים אחרים ואל חקות הגוים, ובנ״ה שנה נשתכחה התורה. ועכשיו כאשר צוה יאשיהו לחפש בית י״י לכל אשר ימצא שם בדק¹ ולהוציא הכסף המובא בית י״י, והיה חלקיהו מחפש בבית י״י ובבית קדש הקדשים ובדביר, מצא ס״ת שהיה מונח במקומו מצד הארון. וכן הוא אומר בדברי הימים: ובהוציאם את הכסף המובא בית י״י מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת י״י (דברי הימים ב ל״ד:י״ד), ופתח וקראו, ונתנו אל סופר המלך שיביאהו אל המלך שיקרא בו ויראה איך שכחו התורה המונעת כל המעשים הרעים שהיו עושים בישראל.

ואם תאמר: והרי מנשה עשה תשובה, כמ״ש בדברי הימים, כשהגלו אותו שרי מלך אשור והוליכוהו בבל אמר: ובהצר לו חלה את פני י״י ויכנע מאד (דברי הימים ב ל״ג:י״ב), ויתפלל אליו ויעתר לו וישיבהו ירושלם וידע מנשה כי י״י הוא האלהים (דברי הימים ב ל״ג:י״ג), ואמר שהסיר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית י״י (דברי הימים ב ל״ג:ט״ו), ויאמר ליהודה לעבוד את י״י (דברי הימים ב ל״ג:ט״ז), אם כן, היאך לא החזיר את התורה ליושנה ולא קרא בה, ואיך היה אצל חלקיה ואצל אחרים חדוש דברי התורה? אפשר כי הגלות שגלה מנשה היה בזקנותו, ואחר שעשה תשובה לא האריך ימים כל כך, אלא שידע ושמע כי עבודה זרה רע בעיני י״י כמו שהעידו בו הנביאים בעודו ברשעו, והעבודה זרה בער כשעשה תשובה, ולא נתן אל לבו לחפש ספר התורה. ויאשיהו היה קטן בימי מנשה, בן שש שנים, ולא למד תורה עדיין, ואמון אביו היה רשע, ואחז בדרכי אביו הרעים שגדל בהם, ובשוב מנשה מרשעו לא הכין הוא את לבבו, כמו שכתוב: ולא נכנע מלפני י״י כהכנע מנשה אביו (דברי הימים ב ל״ג:כ״ג). ומפני זה היה חדוש אצלם ספר התורה.

אבל למה שמצינו בסדר עולם ובדברי רז״ל כי בשנת כ״ב למנשה גלה, ואחר כך עשה תשובה, וסמכו זה למה שכתוב: ויעש אשרה כאשר עשה אחאב (מלכים ב כ״א:ג׳), וכמה מלך אחאב? כ״ב, רצה לומר כי מנשה הרע כאחאב, ואחאב עשה הרע כ״ב שנה, כל ימי מלכותו, ומנשה עשה הרע ג״כ כ״ב שנה, הנה ל״ג שנים היה מנשה בתשובה. והוא רחוק. ואיך היה זה שעמד ל״ג שנים בתשובה, רוב ימי מלכותו, ולא דרש ספר התורה, זה רחוק מאוד.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב י״ב:ו׳.

ויאמר חלקיהו הכהן הגדול על שפן הסופר – הנה זכר כי הכהן הגדול היה ראש על שפן הסופר בזה המנוי שהיו עושים אותו שניהם ולזה יחס יאשיה הפעל כלו בהוצאת הכסף לכהן הגדול ולזה אמר ויתם את הכסף אע״פ ששניהם היו שם.

(ח-י) וספר הכתוב שאמר חלקיה הכהן הגדול אל שפן הסופר ספר התורה מצאתי בבית ה׳, ושנתן אותו בידו ושהוליכו אל המלך וקרא בו.

ויאמר חלקיהו הכהן הגדול – הראשון שבפ׳ חלקיהו בוא״ו והשני חלקיה בלא וא״ו כן ראוי עפ״י המסורת ד״ה ב׳ ל״ג שבמ״ג וכן נמצאו ברובן של מדוייקים.

על שפן – אל שפן.

ספר התורה מצאתי – יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמו שאמרו רבותינו ז״ל, לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון, אשר כתב משה מפי ה׳, ולקחו הספר תורה ההיא והטמינו מפניו, ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה, וכאשר היה הכהן גדול מחפש אחר הכסף המובא, ואחרי בדקי הבית מצאה, ואמרו רבותינו ז״ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרשת תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה׳ אותך ואת מלכך, ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה, אמר כמבשר, ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה׳.

ויתן וגו׳ – רצה לומר: הראה לו הנמצא כתוב בתחלת הדף, כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם.

ויקראהו – כמתמיה ומשתומם.

ספר התורה מצאתי בבית ה׳ – רצה לומר הספר תורה שכתב משה שהיה מונח אצל הארון גנזוהו בימי מנשה ששרף התורה ועכשיו מצא אותו, ועל זה אמר ספר התורה בה׳ הידיעה, ובדברי הימים מפרש מצא חלקיה הכהן את ספר תורת ה׳ ביד משה רצה לומר ספר תורה שכתב משה, ופי׳ חכמינו זכרונם לברכה דספר עזרה לתחלתו הוא נגלל והוא מצא אותו גלול בפסוק יולך ה׳ אותך ואת מלכך, שמזה היה לו סימן שילכו בגולה, וזה שכתוב ויתן חלקיהו את הספר אל שפן ויקראהו – והנה היה בזה גם כן תוכחת מוסר לעומת שרצה לחזק את בדק בית ה׳ בחיצוניותו, רמזו לו כמ״ש (ירמיהו סי׳ ז׳) אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר שהיכל ה׳ הוא היכל ה׳, רק היכל ה׳ המה, שמלת המה רומז על מש״ש הטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה, והדרכים הטובים הוא ההיכל שבו ישכון ה׳, א״ל למה תחזקו בדק החיצון של הבית ולא הבית הפנימי ההיכל הקדוש שעליו ישכון ה׳ שהוא הס״ת המונחת גנוזה צור תעודה חתום תורה, וזה שכתוב ויבא שפן וישב את המלך דבר ויאמר התיכו עבדיך וכו׳ ויגד שפן הסופר למלך לאמר ספר נתן לי חלקיה שזה היה גם כן מענין התשובה, לעורר אזניו שיחזק בדק הפנימי והריסות הדת יקים לא בדק החיצון לבד.

ספר התורה מצאתי – שהתורה נודעה בפרטיה בימי חזקיה הוכחתי כבר למעלה סימן י״ח:ו׳, א״כ גם אם נניח שנשכחה, לא בלבד מפי המון העם כי גם מהכהן הגדול, היה זה בימי מנשה ואמון שבין שניהם מלכו נ״ז שנה, הוסף עליהם עוד יו״ד שנים ליאשיהו עד שלא ידע בה הם ס״ז שנה, שהם חיי דור אחד (ימי שנותינו בהם שבעים שנה, תהלים צ׳) וכהני ה׳ בטלו מעבודתו, והוכנסו צלמים בהיכל, ולפי קבלת חז״ל שרף אמון (לא אחז כשיטת רש״י) את התורה (תלמוד בבלי סנהדרין ק״ג:), ובראשית מלכותו יאשיה חוה דעתו לעבוד את ה׳ וחזרו כהני ה׳ לבית המקדש (אולי גם בימי מנשה ואמון לא גורשו ממנו), והיו עובדים עבודת ה׳ לפי מה שזוכרים מתורתו, וגם יראי ה׳ החרדים אל דברו מיתר עם בני ישראל היו שומרים ממצות התורה מה שהיו יודעים וזוכרים מהן, ואין לתמוה אם בימים ההם לא נתפשטו עדיין העתקים רבים מספר התורה בין המון העם, שמלאכת הכתיבה (ובפרט הקדמונית שהיא הכתיבה שמשתמשים בה השמרונים היושבים בהר גריזים עוד היום שהיא כתיבה זרה וקשה) היתה נכרת לאחד בין אלף אלפים, ודם נקי ששפך מנשה (למעלה כ״א:ט״ז) בודאי היה דם בני הנביאים הנאמנים לעבודת ה׳ ומדברים בפומבי נגד רשעת מנשה כקבלתם ז״ל שהרג את ישעיה מיתה אכזריה (תלמוד בבלי יבמות מ״ט:), ואולי ג״כ כמו שהיו רק שני לוחות אבנים בארון ולא מצאנו שהועתקו במקום אחר, ושלמה עשה מנורות וכיורות ושולחנות הרבה רק לא עלתה על דעתו לפסול לוחות אחרות, יוכל להיות שלא נמצא העתק אחר בלתי הספר שכתב משה וצווה לו לשומו מצד ארון האלהים שיהיה שם לעד (פרשת וילך), ומשם היו מוציאים אותו כשהיו רוצים לקרות בו, בפרט בשנת השמטה כשהיו מקיימים מצות הקהל, ואולי היתה זאת דעת ה׳ שלא תתפשט קריאת ספר התורה בין המון העם ויפתרוה כרצונם, רק ישמעוה מפי נביאי ה׳ הלומדים בה לשמה, וזה הספר שמצא חלקיה הוא הספר שכתב משה, וקבלת חז״ל נכונה (תלמוד בבלי יומא נ״ב.) שיאשיהו קרא בו בקללות של כי תבא יולך ה׳ אותך ואת מלכך וגו׳ והיית לשמה למשל ולשנינה וגו׳ (שם כ״ח:ל״ו), והראיה מה שהוא שולח לאמר לחולדה (פסוק י״ט), ובשמעו שעם כל כונתו לעבוד ה׳ עבר על רוב חוקותיו ותורותיו פחד על עצמו וכ״ש על בני עמו.

וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל – אל¹ שָׁפָן הַסֹּפֵר², סֵפֶר הַתּוֹרָה הזה שכתב משה רבינו מפי ה׳³ מָצָאתִי בְּבֵית יְהוָה טמון תחת הנדבך⁴ תוך כדי חיפוש אחרי בדקי הבית⁵, ואמרו רבותינו ז״ל שמצא אותו מגולגל בפרשת תוכחות, והיה התחלת הדף ״יולך ה׳ אותך ואת מלכך...⁠״⁶, וַיִּתֵּן – והראה⁷ חִלְקִיָּה אֶת אשר נמצא כתוב בתחילת הדף⁸ של הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן – לשפן הסופר, כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם⁹, וַיִּקְרָאֵהוּ – וקרא את מה שכתוב בו בתמיהה והשתוממות¹⁰:

1. רד״ק, מצודת ציון.

2. הכהן הגדול היה הממונה על הסופר, רלב״ג.

3. מצודת דוד.

4. (שכבת לבנים), כי כאשר שרף אָחָז את התורה הטמינו אותו הכהנים שם מפניו, כי חששו שגם את הספר הזה שכתב משה מפי ה׳ ישרוף אחז, רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ולדעת מלבי״ם גנזו אותו בימי מנשה.

5. מצודת דוד.

6. דברים פרק כח׳ פס׳ לו׳. ובגלל שחיפשו הרבה אחרי הספר ולא מצאו אותו רק כעת, אמר שזה מבשר כי הם יכלו מן הארץ כמובא בפרשת התוכחות, מצודת דוד. ורמז להם ה׳ שלתקן את פנימיותם חשוב יותר מאשר לתחזק את החיצוניות כפי שהם עושים בבדק הבית, מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיָּבֹ֞א שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֥שֶׁב אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָ֑ר וַיֹּ֗אמֶר הִתִּ֤יכוּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶת⁠־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֣א בַבַּ֔יִת וַֽיִּתְּנֻ֗הוּ עַל⁠־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בֵּ֥ית יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Shaphan the scribe came to the king, and he brought back word to the king and said, "Your servants have poured out the money that was found in the house and have delivered it into the hand of the workmen who have the oversight of the house of Hashem.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲתָא שָׁפָן סַפְרָא לְמַלְכָּא וַאֲתֵיב יַת מַלְכָּא פִתְגָמָא וַאֲמַר טְקִיסוּ עַבְדָךְ יַת כַּסְפָּא דְאִשְׁתְּכַח בְּבֵיתָא וְיַהֲבוּהִי עַל יְדֵי עָבְדֵי עֲבִידְתָּא דִמְמַנָן בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַיָי.

ויתנוהו על ידי עושי המלאכה – והנה לא זכר למי אמר זה כי נשען במה שזכר שפן הסופר ועוד שכבר אמר אחר זה ויתן חלקיה את הספר אל שפן.

התיכו עבדיך את הכסף – אין הרצון בו שהתיכוהו באש אך הרצון בו מענין כלוי כטע׳ ותתך חמתי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

התיכו – ענין הצקה שעל ידי האור, כמו: כהתוך כסף (יחזקאל כ״ב:כ״ב).

התיכו – לעשות מטבעות, להוציאם בהוצאה.

התיכו – כלי הכסף ועשו מהם שקלים או מוטות, שידוע שלא הטבעו מטבעות כסף בישראל עד ימי החשמונאים תחת ממשלת שמעון בן יוחנן כהן גדול.

וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ יאשיהו וַיָּשֶׁב – והודיע אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר – על דברי חלקיה הכהן, וַיֹּאמֶר שפן הִתִּיכוּ באמצעות אש ויצקו¹ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת לעשות מטבעות² וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד – ביד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בְּבֵּית יְהוָה:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖ה הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָאֵ֥הוּ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

And Shaphan the scribe told the king, saying, "Hilkiah the priest has delivered to me a book.⁠" And Shaphan read it before the king.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וְחַוִי שָׁפָן סַפְרָא לְמַלְכָּא לְמֵימָר סַפְרָא יְהִיב לִי חִלְקִיָה כַּהֲנָא וּקְרָהִי שָׁפָן קֳדָם מַלְכָּא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ספר נתן לי – רצה לומר: נתן לי ספר הנאבד, כשהיא מגוללת בדף הזה.

ויקראהו – בהדף ההוא.

ולקח שפן הסופר את ספר התורה למלך¹ וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ יאשיהו לֵאמֹר, סֵפֶר תורה שנאבד² נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן כשהוא מגולל (פתוח) בדף הזה³, וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן באותו דף⁴ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יא) וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת⁠־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת⁠־בְּגָדָֽיו׃

And it came to pass, when the king had heard the words of the book of the Law, that he tore his clothes.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַהֲוָה כַּד שְׁמַע מַלְכָּא יַת פִּתְגָמֵי סִפְרָא דְאוֹרַיְתָא וּבְזַע יַת לְבוּשׁוֹהִי.

ויהי כשמוע המלך – אמרו כי מצאו הספר נגלל בפרשת תוכחות: יולך י״י אותך ואת מלכך וגו׳ (דברים כ״ח:ל״ו).⁠^א

א. בדפוסים נשתרבב כאן קטע מפירוש רלב״ג.

ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו – יתכן שראה התוכחות והנמשך להם שבמשנה תורה כי שם נרמז ענין גלות שומרון וגלו׳ יהודה עם מלך יהודה כמו שבארנו שם ואולי חלקיה קרא זה אל שפן לסבב שיקראהו שפן אל המלך ויקח עצה להסיר ממנו זה הרע לפי מה שאפשר.

(יא-יג) וכשמוע המלך דברי הספר קרע את בגדיו ושלח הכהן הגדול ושרי המלך שילכו לדרוש, רצה לומר מאת נביא אחד על דברי הספר בעד המלך ובעד העם וערי יהודה, באמרו כי גדולה חמת ה׳ אשר נצתה בנו, רצה לומר נבערה בנו, על אשר לא שמעו אבותינו על דברי הספר הזה לעשות ככל הכתוב עליו. והמאמר הזה כלו מורה שלא היה בישראל ספר התורה, אחרי שהכהן הגדול נתבהל באמרו ספר התורה מצאתי, והמלך קרע בגדיו כשמוע דברי הספר ושלח לדרוש הנביאים על זה, והוא דבר מתמיה מאד איך היו מלכי יהודה הטובים והצדיקים מבלעדי ספר התורה? והנה המצוה היתה במלך (דברים י״ז י״ח) וכתב לו את משנה ספר התורה הזאת וקרא בו כל ימי חייו, ואסא ויהושפט וחזקיהו שהיו חסידי עליון איך נאמר שנעדר מהם ספר התורה? ולא לבד בהם אבל גם בכל ישראל לא היה ספר תורת האלהים עד אשר מצאו חלקיה הכהן הגדול? וחכמינו זכרונם לברכה אמרו כי אחז שרף את התורה והטמינו מפניו ספר תורה אחת והוא אשר מצא חלקיהו הכהן, ורחוק הוא, לפי שחזקיהו שבא אחרי אחז ורבץ תורה בישראל שנים רבות ואיך לא הוציאו? וכמה ספרי תורה הניח חזקיהו במותו. ומהם אמרו שלא היה התימה במה שמצא ספר התורה כי אם שמצאו נגלל בפרשת תוכחות, והיה התחלת הדף (דברים כ״ח ל״ו) יולך ה׳ אותך ואת מלכך וגומר, ושעל זה נתחרד הכהן הגדול ושלחו אל המלך באותו אופן שמצאו, כדי שיתן אל לבו וישתדל להסיר את המכשלה מקרב עמו, והמלך כשמוע הדברים האלה קרע את בגדיו לפי שהיו דברי תוכחות וראה בהם רמז גלות שמרון וגלות ירושלם כמו שבא בפרשת כי תבא: ועם היות שתספיק הסבה הזאת לקריעת הבגדים שקרע המלך בשמעו דברי הספר אין ראוי שיספיק זה למה שתמה הכהן הגדול ספר התורה מצאתי, ולא תלה התמיהה בדברי הספר אשר ראה בפתיחתו כי אם במצאו אותו. וה״ר דוד קמחי כתב שמנשה לפי שמלך זמן רב, שהרי מלך חמשים וחמש שנה, ועשה הרע בעיני ה׳ הוא השכיח התורה מישראל מאין פונה אליה, כי כלם היו פונים אל אלהים אחרים ואל חקות הגוים, ובאותם השנים הרבות נשתכח התורה מישראל, ועכשיו שצוה יאשיהו לחפש בית ה׳ לכל אשר ימצא שם בדק ולהביא הכסף המובא בית ה׳, והיה חלקיהו מחפש בהיכל ה׳ ובקדש הקדשים ובדביר, מצא ספר התורה שהיה מונח במקומו מצד הארון. ופתחו וקרא בו ושלחו אל המלך שיקרא בו ויראה איך שכחו התורה המונעת ואוסרת כל המעשים הרעים שהיו עושים בישראל וגומר. אבל גם זה לא יספיק, כי הנה מנשה עשה תשובה, כל שכן לדעת בעל סדר עולם (פרק כ״ד) כי גלה מנשה ועשה תשובה בשנת עשרים ושתים, ולפי זה עמד שלשים ושלשה שנים בהכנעה ותשובה, ואיך לא ידרוש בעד ספר ה׳? עם היות זה שאמרו במנשה רחוק ובלתי מתישב אצלי, ובאו עליו על צד הדרש והסמך ממה שאמר הכתוב במנשה ויעש אשרה כאשר עשה אחאב, אמרו (סנהדרין דף ק״ג ע״א) כאשר עשה אחאב עשה מנשה, אחאב עבד עבודה זרה כל ימי מלכותו שהיו עשרים ושתים שנה, כך מנשה עבדה עשרים ושתים שנה, ומבואר הוא שאין זה פשט הכתובים, כי אם שעשה אשרה כמו שעשאה אחאב, והשווי וההדמות הוא ממאמר האיכות ואינו מכמות הזמן ומספר השנים. ויותר נכון שנאמר שמה שחרד חלקיהו חרדה גדולה על ספר התורה אשר מצא בית ה׳, לא היה זה לפי שלא היה בידם ספרי תורה ופתשגן כתב הדת, שהרי ירמיהו ושאר הנביאים היו קיימים ואיך לא יהיה ספר התורה בידיהם? אלא לפי שאמון ומנשה היו עובדים עבודה זרה ומכעיסים את השם, עד שאמרו חז״ל שהיה מנשה (א״ה תמהתי מכ״ד מה״ר שלא עיין כראוי באגדה זו, כי הנה לא אמרו חז״ל זה על מנשה כי אם על אחזיהו, ודרשוהו על פסוק ויבקש את אחזיהו וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון בד״ה ב׳ כ״ב ט׳, כמו שתראה כל זה בביאור בסנהדרין דף ק״ב ע״ב ודוק): מוחק את האזכרות וכותב שם עבודה זרה תחתיהם, ולפיכך חשש אחד מן הכהנים שאם יבא לידי המלך ספר התורה אשר כתב משה עליו השלום שימחה ג״כ את האזכרות שבו ויכתוב שמות ע״ז במקומ׳, ובעבור זה גנזו בין שורות הבנין, ובימי יאשיהו אשר שב אל השם בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו בכל תורת משה, חפשו הכהני׳ אחר הספר האלהי הזה ולא מצאוהו, וכשחזקו את בדק הבית מצאו חלקיהו הכהן בין שורות הבנין והיה בעיניו כמוצא שלל רב, ולכן אמר כמבשר ספר התורה מצאתי, ולא אמר ס״ת כי אם ספר התורה בה״א הידיעה, ר״ל אותו הספר האלהי אשר כתב משה איש האלהים שחפשנו ולא מצאנוהו עד הנה אותו מצאתי. ובדברי הימים כתוב בזה הענין (דברי הימים ב ל״ד י״ד) ובהוצי׳ את הכסף המובא בית ה׳ מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת ה׳ ביד משה, שפירושו אותו שהיה כתוב ביד משה, ושלחו אל המלך לראות הדבר המקודש ההוא כי כמו שאם היום הזה נמצא הספר אשר כתב משה פחד יקראנו ורעדה מפני קדושתו, עם היות בתוכנו הפתשגן ממנו לאלפים ולרבבות, כן היה בימי חלקיהו שלא נתחרד להיותו ספר תורה כי אם להיותו ספר התורה אשר כתב משה בידיו המקודשות מפי אל עליון, ואמנם המלך יאשיהו פחד קראהו ורעדה, לא כאשר ראה הספר, כי אין ספק שישמח עמו מאד, והכתוב אומר ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה, יורה שמהדברים אשר שמע התפעל. והיה ענינו מה שפי׳ חז״ל בירושלמי, (ירושלמי שקלים ו׳:א׳) שספר התורה אשר עשה משה לתחלתו הוא נגלל בפסוק (דברים כ״ח ל״ו) יולך ה׳ אותך וגו׳ ואותה שעה מצאוהו נגלל, ולפיכך חרד המלך מאד שחשב שהיה זה כנס ושהוא סימן מאת השם למה שיהיה, ולכן שלח לדרוש בנביאים ואמר כי גדולה חמת ה׳ אשר נצתה בנו וגו׳, שראה זה מאותו הסימן המתמיה, לא בעבור שהיתה התורה נשכחת מהם בשום זמן מהזמנים, לא בבית ראשון ולא בבית שני ולא בגלותנו זה, כי הוא הערבון אשר בידינו מאתו ית׳ על גאולתנו ועל פדות נפשנו, כמאמר הנביא (ישעי׳ נ״ט כ׳) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה׳, ואני זאת בריתי אותם אמר ה׳ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו׳:

ויקרע וגו׳ – בעבור החרדה, כי גם הוא חשבה לאות וסימן.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ יאשיהו אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו בעבור החרדה, כי גם הוא הבין זאת כאות וסימן¹ על קיום הנבואה (שבספר דברים) על גלות יהודה עם מלך יהודה²:

1. מצודת דוד.

2. וחלקיה קרא אל שפן שיקרא מה שמצא כתוב בספר התורה אל המלך, ויקח עצה להסיר את הרע לפי מה שאפשר, רד״ק, רלב״ג.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יב) וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת⁠־חִלְקִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֡ן וְאֶת⁠־אֲחִיקָ֣ם בֶּן⁠־שָׁ֠פָ֠ן וְאֶת⁠־עַכְבּ֨וֹר בֶּן⁠־מִיכָיָ֜ה וְאֵ֣ת׀ שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד⁠־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃

And the king commanded Hilkiah the priest, and Ahikam the son of Shaphan, and Achbor the son of Micaiah, and Shaphan the scribe, and Asaiah the king's servant, saying,

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּפַקֵיד מַלְכָּא יַת חִלְקִיָה כַהֲנָא וְיַת אֲחִיקָם בַּר שָׁפָן וְיַת עַכְבּוֹר בַּר מִיכָיָה וְיַת שָׁפָן סַפְרָא וְיַת עֲשָׂיָה עַבְדָא דְמַלְכָּא לְמֵימָר.

ואת עכבור – ובדברי הימים: ואת עבדון (דברי הימים ב ל״ד:כ׳), ושני שמות היו לו, וכמוהו רבים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ויצו המלך את חלקיה הכהן ואת אחיקם בן שפן – בכל הספרים כתוב חלקיה בלא וא״ו. ושלמטה בפ׳ הסמוכה כתוב ויצו המלך את חלקיהו בוא״ו. ובמ״ג חלקיהו הכהן ה׳ וסימן עלה אל חלקיהו. ויאצר חלקיהו הכהן. ויצו המלך את. וילך חלקיהו הכהן. ויצו המלך תנינא דסיפרא ע״כ. והאי קרא דמסיר מסורתא דלעיל באמצעיתא ויצו המלך את על ההוא דכתיב בד״ה ב׳ ל״ד איתמר וקראי אחריני כולהון כתיבין בענינא הכא אבל ויצו המלך את קדמאה דהאי סיפרא כתוב חלקיה בלא וא״ו כדכתבינן לעיל.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר¹ בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר – ואמר להם:

1. ובדברי הימים כתוב ואת עַבְדּוֹן ושני שמות היו לו וכמוהו רבים, רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל

(יג) לְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֜הי״י֜ בַּעֲדִ֣י וּבְעַד⁠־הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כׇּל⁠־יְהוּדָ֔ה עַל⁠־דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי⁠־גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת יְהֹוָ֗הי״י֗ אֲשֶׁר⁠־הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא⁠־שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל⁠־דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת כְּכׇל⁠־הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ׃

"Go, inquire of Hashem for me, and for the people, and for all Judah, concerning the words of this book that was found; for great is the wrath of Hashem that is kindled against us, because our fathers have not listened to the words of this book, to do according to all that which is written concerning us.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אֱזִילוּ תְבַעוּ מִן קֳדָם יְיָ עֲלֵי וְעַל עַמָא וְעַל כָּל דְבֵית יְהוּדָה עַל פִּתְגָמֵי סִפְרָא דְאִשְׁתְּכַח הָדֵין אֲרֵי סַגִיאָה חֵימְתָא דַייָ דְהִיא דְלִיקַת בָּנָא עַל דְלָא קַבִּילוּ אֲבָהָתָנָא לְפִתְגָמֵי סִפְרָא הָדֵין לְמֶעְבַּד כְּכָל דִכְתִיב עֲלָנָא.

דרשו את י״י בעדי – ראה כתוב: יולך י״י אותך ואת מלכך (דברים כ״ח:ל״ו).

Inquire of Adonoy on my behalf. He saw written, "Adonoy will lead you and your king.⁠"¹ ²

1. Devarim 28:36.

2. When they opened the Torah Scroll it was found rolled to this section. This section deals with the exile of Shomron and Yehudah with its king. Chilkiyoh gave the Torah Scroll to Shofon to read to the king with the hope that perhaps he would come up with a suggestion to alleviate the dreadful situation (Radak).

דרשו את י״י בעדי – ראה מה כת׳: יולד י״י אותך ואת מלכך וגו׳ (דברים כ״ח:ל״ו).

נצתה בנו – נדלקה בנו, כמו: הנני מצית בך אש (יחזקאל כ״א:ג׳) – מדליק.

על דברי הספר – כמו: אל.

חֲמַת ה׳ אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ – וכמותו: ״וְנִצְּתָה חֲמָתִי״ (מל״ב כב, יז). [משמעו היסודי נאמר] לגבי הבערת האש:⁠¹ ״וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״ (איכה ד, יא). והורחב בו [המובן] לגבי הבערת הכעס והצתת ׳אש׳ [רוגזו] וליבוי להט [זעמו], על מובן ״כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ״ (תה׳ ב, יב).⁠²

1. פסוקנו והציטוט האחרון מצויים אצל ריב״ג, אלאצול, ׳יצת׳, עמ׳ 292, שו׳ 30-29 (השורשים, עמ׳ 203), ללא ביאור המילה; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 57ב; פרחון, ערכים ׳יצת׳, ׳צית׳: ״פ׳ הבערה״; רד״ק, השורשים, ׳יצת׳, עמ׳ רצד.

2. רס״ג תרגם שם: אד׳א אשתעל ען קליל גצ׳בה פיכם (= כאשר יבער בגלל כעס קל עליכם).

חמת יוי אשר היא נצתה בנו וכדלך ונצתה חמתי אצלה פי אשעאל אלנאר ויצת אש בציון ואתסע פיה פי אשעאל אלגצ׳ב ואחראק נארה ואשעאל חרארתה עלי מעני כי יבער כמעט אפו

נצתה בנו על אשר לא שמעו אבותינו – רוצה לומר: נבערה בנו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

נצתה – מלשון הצתה והבערה.

דרשו את ה׳ – שאלו לנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה, בעבור דברי הספר הנמצא כתוב בה בתחילת הדף, אשר מהנראה שהוא לאות אשר גדולה חמת ה׳ וכו׳.

לעשות – אשר רוצה לעשות ככל הכתוב בתחילת הדף ההוא.

לעשות ככל הכתוב עלינו ובדברי הימים לעשות ככל הכתוב על הספר הזה, רצה לומר כי התורה הכתובה בספר ובדיו, כתובה גם כן על לוח לב וחקוי הנפש כמ״ש בפי׳ הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, ועל זה אמר פה הכתוב עלינו – ויש לפרש שמ״ש לעשות ככל הכתוב נמשך על חמת ה׳ שחמת ה׳ נצתה בנו לעשות ככל הכתוב עלינו בתוכחה שבפרשת תבוא וזה על אשר לא שמעו על דברי הספר הזה.

נצתה – בערה, ושרש יצת קרוב ליצא בחילוף שתי האותיות אל״ף ות״ו, עיין מה שכתבתי על ותחס עליך (שמואל א׳ כ״ד:י״א), ע״ד כי תצא אש (משפטים).

לְכוּ דִרְשׁוּ – תשאלו¹ אֶת יְהוָה ע״י הנביאים² בַּעֲדִי שכן כתוב בנבואה שמלך יהודה יגלה³, וּבְעַד הָעָם הנמצא פה⁴, וּבְעַד כָּל יְהוּדָה, עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה – הובערה⁵ ונדלקה⁶ בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל – אל⁷ דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, וכעת ה׳ רוצה⁸ לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ בתחילת הדף בו נמצא הספר תורה פתוח⁹:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. ״יולך ה׳ אותך ואת מלכך״, רש״י.

4. מצודת דוד.

5. רלב״ג, מצודת ציון.

6. רד״ק.

7. רד״ק.

8. מצודת דוד.

9. בפרשת כי תבוא, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַיֵּ֣לֶךְ חִלְקִיָּ֣הוּ הַ֠כֹּהֵ֠ן וַאֲחִיקָ֨ם וְעַכְבּ֜וֹר וְשָׁפָ֣ן וַעֲשָׂיָ֗ה אֶל⁠־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן⁠־תִּקְוָ֗ה בֶּן⁠־חַרְחַס֙ שֹׁמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַֽיְדַבְּר֖וּ אֵלֶֽיהָ׃

So Hilkiah the priest, and Ahikam, and Achbor, and Shaphan, and Asaiah, went to Huldah the prophetess, the wife of Shallum the son of Tikvah, the son of Harhas, keeper of the wardrobe — now she dwelt in Jerusalem in the second quarter — and they spoke with her.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲזַל חִלְקִיָה כַהֲנָא וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה לְוַת חֻלְדָה נְבִיָיתָא אִתַּת שַׁלֻם בַּר תִּקְוָה בַּר חַרְחַס נְטַר לְבוּשַׁיָא וְהִיא יַתְבָא בִירוּשְׁלֵם בְּבֵית אוּלְפָנָא וּמַלִילוּ עִמָהּ.

רמז רמח

וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה – ובמקום דקאי ירמיה היכי מנברה איהי, אמרי בי רב משמיה דרב חולדה קרובת ירמיה היתה ולא הוה מקפיד עלה. ויאשיהו גופיה היכי הוה שביק ירמיה ושדר לגבה, אמרי דבי רב שילא מפני שהנשים רחמניות הן. ר׳ יוחנן אמר ירמיה הוא דלא הוה התם שהלך להחזיר עשרת השבטים, ומנלן דהדור שנאמר כי המוכר אל הממכר לא ישוב (יחזקאל ז׳:י״ג) אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיתבטל אלא מלמד שירמיהו החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם, מנלן דכתיב ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית אל (מלכים ב כ״ג:י״ז), וכי מה טיבו של יאשיהו בבית אל אלא מלמד שיאשיהו בן אמון מלך עליהם, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי (הושע ו׳:י״א).

אל חולדה – אמרו רבותינו (בבלי מגילה י״ד:): לפי שהאשה מרחמת יותר מן האיש, לכך לא שלח אל ירמיהו.

ויש אומרים: ירמיהו לא היה שם, שהלך להחזיר עשרת השבטים.

במשנה – בבית אולפנא, שער יש בעזרה ששמו שער חולדה במסכת מדות (משנה מדות).

ויש שפותרים: במשנה – חוץ לחומה, בין שתי החומות, שהיא משנה לעיר.

[במשנה – היתה לומדה התורה שבעל פה לזקנים שבדור, והיא היא המשנה.]

To Chuldoh. Our Rabbis said that because a woman is more merciful than a man,⁠¹ he, therefore, did not send to Yirmiyohu [to inquire]. Others say that Yirmiyohu was not there because he went to bring back the ten tribes.⁠²

In the study house. [Targum Yonatan rendered,] in the study³ house. There is a gate in the Temple courtyard, named "the Gate of Chuldoh" [as stated] in Maseches Midos.⁠⁴ Others interpret "במשנה" as "outside the wall/' [i.e.,] between the two walls, which are double⁵ [around] the city. [במשנה [i.e.,] she was teaching the Oral Law to the elders of the generation, i.e., the Mishnah. An annotation of Rabbi Akiva.] In the study house. [From, "These are the words,⁠"⁶ until "before the eyes of all Yisroel,⁠"⁷ ⁸ i.e., the Book of Devarim, also known as Misheh Torah, and likewise all the things that are repeated in the Torah, she expounded on in public, and she revealed the punishments and the exiles which were doubled for those who transgress the secrets and the allusions of the Torah. The Secret of Righteousness.]

1. They therefore hoped she would beseech God for mercy, that He change the evil decree to a favorable one.–Maharsha in Maseches Megillah 12b

2. See Maseches Megillah 14b and Rashi there.

3. שנה⁠[=study]

4. 1:3; according to that Mishnah the two Gates of Chuldoh led to the Temple Mount.

5. משנה [=double] as in "a double portion [=משנה] of food" in Shemot 16:22.

6. Devarim1:1.

7. Ibid. 33-12.

8. She expounded on Chumash Devarim which is known as Mishnah Torah [=משנה תורה] because many topics from other Chumashim are repeated in it.

אל חלדה – אמרו רבותינו: לפי שהאשה מרחמת יותר מן האיש לכך לא שלח אל ירמיה.

ויש פותרין: ירמיה לא היה שם שהלך להחזיר עשרת השבטים.

במשנה – חוץ לחומה בין שתי חומות שהיא משנה לעיר.

אל חולדה הנביאה – אמרו בדרש כי מבני בניה של רחב היתה.

ולמה הלכו אל חולדה, ולא הלכו אל ירמיה? יש מרבותינו ז״ל שאמרו: מפני שהנשים רחמניות, ומהם אמרו: כי ירמיה לא היה שם, כי הלך להחזיר עשרת השבטים, ואמרו כי ירמיה היה אז נביא שהרי תחלת נבואתו היתה בי״ג שנה ליאשיה, וזה הענין היה בשנת י״ח, אלא שלא היה שם בירושלם אז כשמצאו התורה. אולי היה בענתות או במקום אחר, וחולדה היתה יושבת בירושלים, לפיכך שלח אליה. ואמרו רבותינו ז״ל כי שלשה נביאים נתנבאו בימי יאשיהו והם: ירמיה, וצפניה, וחולדה, כי ירמיה היה מתנבא בשוקים, וצפניה בבתי כנסיות, וחולדה אל הנשים.

בן חרחס – בסמ״ך.

במשנה – כתרגו׳: בבית אולפנא.

במשנה – תרגום ״בית אולפנא״, ולי נראה שלא היה בעיר גדול ממנו לבד אחד, כמו ״משנה למלך״ (אסתר י׳:ג׳).

חלדה הנביאה – אוי להם כי היו שואלים לנשים, וכבר באר המורה שתוף שם נביא, ובאור זה יותר אוצר י״י יבוא.

והיא יושבת בירושלם במשנה – תרגם יונתן במשנה בבית המדרש.

וילך חלקיהו וגומר. ספר הכתוב שהלך הכהן הגדול ושאר עבדי המלך ושריו אל חולדה הנביאה, ואחז״ל במסכת מגלה (מגילה י״ד:) ששמונה נביאים יצאו מרחב הזונה, והם ברוך בן נריה שריה ומחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום וחולדה הנביא׳, וחכמינו זכרונם לברכה (שם) שאמרו שהנה הלכו אליה לדרוש זה מאתה מפני שהנשים רחמניות הן, הנה הסבה הזאת בלתי מספקת, כי לא היה הדבר תלוי ברצונה כי אם במה שישים אלהים בפיה, ואין ספק שבימי יאשיהו נבאו שלשה נביאים, והם ירמיהו וצפניהו וחולדה הנביאה, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (עיין רד״ק) שירמיהו היה מנבא בשווקים וצפניה בבתי כנסיות וחולדה אצל הנשים, אבל אמרו (מגלה שם) שכאשר היה זה לא היה ירמיהו בירושלם שהלך להחזיר עשרת השבטים, ואולי היה בעירו בענתות או במקום אחר וצפניה גם כן, ולפי שחולדה היתה בירושלם הלכו לבקש מאתה את דבר ה׳. ומה שאמר שהיתה יושבת במשנה, כבר פירשתי (דף ר״ד ע״א) שהיו שלשה חומות בירושלם, והיא לא היתה דירתה בחצונה כי אם בשניה, וזהו במשנה.

חרחס – במקצת ספרים במ״ם אבל ברוב מדוייקים בסמ״ך וכן כתב רד״ק.

במשנה – בדפוסים חדשים הנו״ן בצירי ובישנים בסגול וכן בכ״י בסגול.

אל חולדה – אמרו רבותינו ז״ל (מגילה י״ד:): מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם; או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים.

שומר הבגדים – של המלך.

במשנה – בין שתי החומות, שהיא משנה להעיר, וכן: ויללה מן המשנה (צפניה א׳:י׳).

וידברו אליה – את דברי המלך.

במשנה – בנוסף על העיר מחוץ לחומה Vorstadt, sobborgo.

וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הגדול וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה מבנות בניה של רחב¹ אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה בֶּן חַרְחַס מגדולי אותו הדור² שֹׁמֵר הַבְּגָדִים של המלך³ יאשיהו, ולא הלכו אל ירמיהו הנביא כי האישה מרחמת יותר מן האיש⁴, וְהִיא היתה יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה – בבית המדרש⁵, וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ את דברי המלך⁶:

1. רד״ק. ואחז״ל במסכת מגלה (פ״א י״ד:) ששמונה נביאים יצאו מרחב הזונה, והם: א. ברוך בן נריה, ב. שריה, ג. מחסיה, ד. ירמיה, ה. חלקיה, ו. חנמאל, ז. שלום, ח. חולדה הנביאה, אברבנאל.

2. והיה עושה צדקות בכל יום ויום, ומה היה עושה? היה ממלא את החמת מים, והיה יושב על פתח העיר, וכל מי שהיה בא מהדרך היה משקה ומשיב את נפשו עליו, ובזכות הצדקה שעשה שרתה רוח הקודש על אשתו חולדה, וכשמת יצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה, וראו גדוד מואב שבא עליהם, והשליכו אותו בקבר אלישע, ויחי (ראה לעיל פרק יג׳ פס׳ כא׳) ואח״כ הוליד את חנמאל בן שלום, פרד״א לג.

3. מצודת דוד.

4. והיות שחולדה קרובת ירמיה היתה לא היה מקפיד עליה, ויש אומרים כי ירמיהו לא היה שם שכן הלך להחזיר את עשרת השבטים, מגילה י:, רש״י, מצודת דוד. (ולדעת אברבנאל הסיבה שפנו לחולדה ולא לירמיה יכולה להיות רק שירמיהו לא היה שם, כי גם אם האישה מרחמת יותר הרי שדברי הנבואה ניתנים ע״י הקב״ה ללא קשר לאופי של הנביא אם הוא רחמן יותר או פחות), ואמרו רבותינו ז״ל כי שלשה נביאים נתנבאו בימי יאשיהו והם ירמיה וצפניה וחולדה, ירמיה היה מתנבא בשווקים וצפניה בבתי כנסיות וחולדה אל הנשים, רד״ק.

5. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, רלב״ג. והיה בעזרה שער ששמו היה שער חולדה (משנה מדות א׳:ג׳) ושם היתה יושבת, רש״י. ויש מבארים ׳במשנה׳, חוץ לחומה, בין שתי החומות, שהיא משנה לעיר (דעה אחרת המובאת ברש״י), ואברבנאל מפרש כי היו שלשה חומות בירושלים, ולא היתה דירתה בחיצונה כי אם בשניה, וזהו הפירוש לדעתו של המילה ״במשנה״.

6. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּה⁠־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר⁠־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃

And she said to them, "Thus says Hashem, the God of Israel, 'Tell the man that sent you to me,

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲמַרַת לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲמַרוּ לְגַבְרָא דִשְׁלַח יַתְכוֹן לְוָתִי.

[אמרו] (כה תאמרו) לאיש אשר שלח אתכם אלי – א״ר נחמן לא יאי יוהרא לנשייא תרתי הויין וסניין שמיהו חדא זיבורתא שמה וחדא שמה כרכושתא, זיבורתא דכתיב ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם (שופטים ד׳:ו׳) ואלו איהי לא אזלא לגביה, כרכושתא דכתיב (כה) אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי ולא אמרה להו אמרו למלך, א״ר נחמן אמר רב חולדה מבני בניו של יהושע היתה כתיב הכא בן חרחס וכתיב התם ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח בהר אפרים (יהושע כ״ד:ל׳) מתיב רב עינא סבא לר׳ נחמן שמנה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הם ברוך ונריה ושריה ומחסיה ירמיה אליקים חנמאל ושלום, ר׳ יהודה אומר אף חולדה מבני בניה של רחב הזונה היתה, כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם את תקות חוט (יהושע ב׳:י״ח), א״ל פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאגיירה ונסבה יהושע, ומי הוו ליה בני והא כתיב נון בנו יהושע בנו (דברי הימים א ז׳:כ״ז), בני לא הוו ליה בנתי הוו ליה.

(טו-יז) והיתה תשובתה בשם ה׳ שהסימן אשר ראה המלך בפסוקים אשר מצא בספר התורה שהיה נגלל עמהם, היה להגיד שיביא רעה על ירושלם ועל יושביו ככל דברי הספר אשר קרא, שהם התוכחות אשר ראה ומצא הספר נגלל בהם, ושהיה כל זה עליהם לפי שהם עזבו את ה׳ ולקחו במקומו אלהים אחרים לעבדם, כלומר שלא עבדו אותו אפילו בשותפות, אבל עזבו עבודתו ובחרו להם עבודת הבעלים, ולפי שבעון הזה לא היה נכלל יאשיהו.

וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם חולדה הנביאה כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִמְרוּ לָאִישׁ – למלך יאשיהו¹ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי:

1. ואמר רב נחמן (מגילה יד:) כי חולדה הנביאה היתה צריכה לומר ׳אמרו למלך׳ ולא לומר ׳אמרו לאיש׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותהכל

(טז) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל⁠־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל⁠־יֹֽשְׁבָ֑יו אֵ֚ת כׇּל⁠־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃

thus says Hashem, 'Behold, I will bring evil upon this place, and upon its inhabitants, all the words of the book which the king of Judah has read,

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַיְתֵי בִישְׁתָא עַל אַתְרָא הָדֵין וְעַל יַתְבוֹהִי יַת כָּל פִּתְגָמֵי סַפְרָא דִקְרָא מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.

אשר קרא מלך יהודה – צוה לקראם, כאילו קראם. וכן: ויבן שלמה את הבית (מלכים א ו׳:י״ד) והדומים להם. וכן הוא בדברי הימים: אשר קרא לפני מלך יהודה (דברי הימים ב ל״ד:כ״ד).

ובדברי רז״ל: אשר קרא מלך יהודה – וכי מלך יהודה קראם, והלא שפן קראם? אלא מכאן לשומע כעונה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

הנני מביא – רצה לומר: האות הזה לא במקרה בא כי אם מה׳, וכאילו אמר הנני מביא רעה וגו׳.

אשר קרא – אשר צוה לקרות לפניו.

הנני מביא רעה רצה לומר מה שקרא בספר שהיה נגלל בתוכחה של משנה תורה הוא סימן שאביא רעה, ויען היה נגלל בפסוק יולך ה׳ אותך ואת מלכך וכו׳ ועבדתם שם אלהים אחרים, אמר שזה יהיה לעונש מדה כנגד מדה תחת אשר עזבוני וכו׳.

כֹּה אָמַר יְהוָה האות הזאת (שספר התורה היה פתוח בקללות של פרשת כי תבוא) לא במקרה באה כי אם מה׳, וזה מראה כאילו ה׳ אמר¹ הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה – על ירושלים² וְעַל יֹשְׁבָיו, ותקבלו כעונש אֵת כָּל דִּבְרֵי תוכחות הַסֵּפֶר (תורה) אֲשֶׁר קָרָא – צִוָּה לקרות בו³ מֶלֶךְ יְהוּדָה לפניו⁴, והעונש הזה יהיה מידה כנגד מידה⁵:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. רד״ק, מצודת דוד. ובתלמוד (סוכה לח:), ״אשר קרא״ – וכי יאשיהו קראן?! והלא שפן קראן, דכתיב ״ויקראהו שפן לפני המלך״, אלא מכאן לשומע כעונה.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) תַּ֣חַת׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃

because they have forsaken Me and have offered to other gods, that they might provoke Me with all the work of their hands. Therefore My wrath shall be kindled against this place, and it shall not be quenched.'

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חֲלַף דִשְׁבַקוּ פוּלְחָנִי וַאֲסִיקוּ בוּסְמִין לְטַעֲוַת עַמְמַיָא בְּדִיל לְאַרְגָזָא קֳדָמַי בְּכָל עוֹבְדֵי יְדֵיהוֹן וְיִדְלַק רוּגְזִי בְּאַתְרָא הָדֵין וְלָא יִטְפֵי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

תכבה – מלשון כבוי.

תַּחַת – על אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי אנשי יהודה וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים ואפילו לא עבדו אותי בשותפות אלא עזבו אותי לגמרי¹ לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וְלכן נִצְּתָה – תִּבְעַר² חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה – בירושלים³ וְלֹא תִכְבֶּה עד שאעניש אותם:

1. אברבנאל.

2. ראה בפס׳ יג׳ לעיל.

3. ראה אברבנאל פס׳ טז׳ לעיל.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(יח) וְאֶל⁠־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְרֹ֣שׁ אֶת⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֵלָ֑יו כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ׃

But to the king of Judah who sent you to inquire of Hashem, thus you shall say to him, 'Thus says Hashem, the God of Israel, 'Regarding the words which you have heard,

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּלְמֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה דִשְׁלַח יַתְכוֹן לְמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ כִּדְנַן תֵּמְרוּן לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל פִּתְגָמָא דִי שְׁמַעְתָּא.

(יח-יט) לכן אמרה עוד ואל מלך יהודה השולח אתכם לדרוש את ה׳ תאמרו אליו יען אשר רך לבבך על הדברים אשר דברת ותכנע מפני ה׳ בשמעך מה שדבר על המקום הזה.

ואל מלך יהודה – רצה לומר: דבר הנוגע אל המלך עצמו.

הדברים אשר שמעת – רצה לומר: אף שהגזירה גזורה כאשר שמעת אל תהיה, כלול עמהם.

ואל מלך יהודה, כה אמר ה׳ הדברים אשר שמעת רצה לומר מה ששמעת שקראו את הפסוק יולך ה׳ אותך ואת מלכך כה אמר ה׳ רצה לומר כן היה גזרה גזורה עליך מאת ה׳, רק (יט) יען רך לבבך וכו׳ ותבכה לפני וגם אנכי שמעתי תפלתך, עלך ידי זה בטל הגזרה שלא תלך בגולה.

(יח-יט) הדברים אשר שמעת... וגם אנכי שמעתי – אתה חרדת על דברי, ואנכי חמלתי עליך, דומה לפסוק את ה׳ האמרת, וה׳ האמירך (כי תבא).

וְאֶל יאשיהו מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם לִדְרֹשׁ אֶת יְהוָה כֹּה תֹאמְרוּ אֵלָיו בכל מה שנוגע לך אישית¹, כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ אכן נגזרו עליך², ולמרות זאת אתה לא תהיה כלול בקללה³, ולא אתה הוא המלך שיגלה כדברי הנבואה⁴:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) יַ֠עַן רַךְ⁠־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע׀ מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ בְּֽשׇׁמְעֲךָ֡ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֩רְתִּי֩ עַל⁠־הַמָּק֨וֹם הַזֶּ֜ה וְעַל⁠־יֹשְׁבָ֗יו לִֽהְי֤וֹת לְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֔ה וַתִּקְרַע֙ אֶת⁠־בְּגָדֶ֔יךָ וַתִּבְכֶּ֖ה לְפָנָ֑י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

because your heart was tender, and you humbled yourself before Hashem when you heard what I spoke against this place and against its inhabitants, that they should become a desolation and a curse, and you have torn your clothes and wept before Me, I also have heard you, says Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חֲלַף דְזַע לִבָּךְ וְאִתְכְּנַעְתָּא מִן קֳדָם יְיָ בְּמִשְׁמְעָךְ דִגְזָרִית עַל אַתְרָא הָדֵין וְעַל יַתְבוֹהִי לְמֶהֱוֵי לְצָדוּ וּלְלוּטָא וּבְזַעְתָּא יַת לְבוּשָׁךְ וּבְכֵיתָא קֳדָמַי וְאַף קֳדָמַי שְׁמִיעַ אֲמַר יְיָ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

רך לבבך – הוא ההפוך מקשה הלב.

ותכנע – מלשון הכנעה.

לשמה – מלשון שממה.

בשמעך אשר דברתי – רצה לומר: בעת השכלת בדברי האות הזה, אשר הוא מה׳.

ולקללה – מי שיקלל את זולתו יתלה, הקללה בהם, לומר שיקולל כהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

יַעַן – וזאת בגלל רַךְ לְבָבְךָ – שלא הקשת ליבך¹ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְהוָה בְּשָׁמְעֲךָ – בעת השכלת להבין² אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי באמצעות האות של פתיחת ספר התורה בפרשת התוכחות³ עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה ירושלים וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה – לשממה⁴ וְלִקְלָלָה, וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי, וְגַם אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי את תפילתך נְאֻם – כך אמר יְהוָה:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) לָכֵן֩ הִנְנִ֨י אֹסִפְךָ֜ עַל⁠־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל⁠־קִבְרֹתֶ֘יךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא⁠־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָרָעָ֔ה אֲשֶׁר⁠־אֲנִ֥י מֵבִ֖יא עַל⁠־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיָּשִׁ֥בוּ אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר׃

Therefore, behold, I will gather you to your fathers, and you shall be gathered to your grave in peace; your eyes shall not see all the evil which I will bring upon this place.⁠" And they brought word back to the king.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בְּכֵן הָא אֲנָא כָנִישׁ לָךְ לְוַת אֲבָהָתָךְ וְתִתְכְּנֵישׁ לְקִבְרָךְ בִשְׁלָם וְלָא יְחַזְיַן עֵינָךְ בְּכָל בִּישְׁתָא דִי אֲנָא מַיְתֵי עַל אַתְרָא הָדֵין וַאֲתִיבוּ יַת מַלְכָּא פִּתְגָמָא.

ונאספת אל קברותיך בשלום – ומהו השלום? ולא תראינה עיניך בחורבן הבית.

And you will be gathered into your grave in peace. And what is the peace?⁠¹ "Your eyes will not see,⁠" the destruction of the Beis [Hamikdosh].⁠²

1. Although Yoshiyahu was killed in a battle with Paro Necho, he is considered as having died in peace because he died while the Bnei Yisroel were living in peace, before the destruction began (Radak).

2. See Maseches Moed Katan 28b.

ונאספת אל קברתיך – קברות אבותיך, בשלום – ומהו השלום, ולא תראינה עיניך – בחורבן הבית.

אספך – בחירק, בשקל: אויבך (שמואל א כ״ו:ח׳), ויבא גם כן בסגול, על משקל: אצרך בבטן (ירמיהו א׳:ה׳).

על אבותיך – כמו: אל.

ונאספת אל קברותיך בשלום – והלא כתיב: ויורו המורים^א למלך יאשיהו (דברי הימים ב ל״ה:כ״ג), מהו: בשלום? שלא חרב בית המקדש בימיו. וכן הוא מפרש והולך: ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא אל המקום הזה.

קברותיך – ר״ל: קברות אבותיך.

א. כן בכ״י וטיקן 71, פריס 197, וכן גם ברד״ק מלכים א ב׳:ל׳, והשוו בבלי סנהדרין מ״ח:. בנוסח המקרא שלנו: ״וירו הירים״.

בשלום – הנה יבאר ענין זה השלום אח״כ כי הוא בפנים רבים ונכון זה, ואם הומת בחרב, ובפנים רבים הוא השלום הכתוב על צדקיהו בספר ירמיה, וגם זה אוצר י״י יבוא.

לכן הנני אוסיפך אל אבותיך – רוצה לומר: שבמותו יהיה נקבר אצל אבותיו ולא תהיה הרעה בימיו ידמה שהיו בישראל אז נביאים זולת חולדה אך שלח אליה מפני היותה קרובה לו כי הית׳ אז בירושלם.

לכן יהיה שכרך שהנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה, ועם היות שיאשיהו מת במלחמת מלך מצרים ויורו המורים אותו, הנה היה היעוד הזה שלא יהיה בימיו חרבן ירושלם ושרפת בית ה׳. ויעדו במאמר הזה בדברים, האחד באמרו הנני אוסיפך על אבותיך, רוצה לומר שהש״י בכבודו יאסוף אותו אל תחת כסא כבודו יותר ממה שהיו בו אבותיו, ואמר זה על חזקיהו ויהושפט ואסא או שאר אבותיו הקדושים, שתהיה מעלתו בעדון נפשו למעלה מהם, ועל זה אמר הנני אוסיפך על אבותיך, ולא יהיה אם כן כפי זה הפירוש על כמו אל, אבל הוא מלשון מעלה ויתרון. השני באמרו ונאספת אל קברותיך בשלום, רוצה לומר שעם היות שימות במלחמה חוץ מירושלם, הנה יביאו גופו ויזכה להקבר בקברות אבותיו, והקבורה ההיא תהיה בשלום, כי יביאוהו בלי חרדה להקבר בירושלם וכבוד יעשו לו במותו, ולזה לא אמר הנני אוסיפך על אבותיך בשלום, לפי שלא תהיה מיתתו בשלום, ובמה שתלה השלום בקבורה רמז לו שמיתתו לא תהיה בשלום כי במלחמה תהיה, אבל קבורתו תהיה בשלום. השלישי באמרו ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא אל המקום הזה, ר״ל שמה שיעד לבא על ירושלם לא יהיה בימיו:

הנני אספך – עיין מ״ש בשמואל א׳ ט״ו ובהרבה ספרים אין כאן שום מאריך.

אוספך – ענין מיתה, כמו: יאסף אהרן (במדבר כ׳:כ״ד).

ונאספת – ענין הכנסה, כמו: ואין איש מאסף אותו (שופטים י״ט:י״ח).

אל קברותיך – ולא תקבר בארץ העובדי גלולים.

בשלום – עם כי מת במלחמה, מכל מקום תחשב לו לשלום, על כי לא ראה בהרעה הבאה על ישראל.

וישיבו – חלקיה וחבריו.

לכן הנני אוספך על אבותיך פי׳ רי״א שתוסף נפשך במעון הרוחני למעלה ממדרגת אבותיך הצדיקים,

ונאספת והגם שימות בידי פרעה נכה ולא ימות בשלום יקבר בשלום כי הובילוהו ממקום המלחמה לקברות באין מוחה, ועל ידי כן ולא תראינה עיניך וכו׳ שלא יראה חורבן העיר וחורבן בית ה׳.

לָכֵן לאחר פטירתך מן העולם הִנְנִי אֹסִפְךָ – אאסוף אותך בכבודי ובעצמי אל תחת כסא הכבוד¹ עַל – יותר ממה שהיו בו² אֲבֹתֶיךָ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ – קברות אבותיך³ בְּשָׁלוֹם⁴, ולא תקבר בארץ עובדי הגלולים⁵ ולא תראינה עיניך בחורבן הבית⁶ ובחורבן ירושלים⁷, וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה – ירושלים, וַיָּשִׁיבוּ חלקיה וחבריו⁸ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר – את דברי נבואת חולדה הנביאה:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל. ורד״ק מבאר אל אבותיך.

3. רד״ק.

4. ולמרות שמת במלחמה, מכל מקום נחשב לו לשלום, כי לא ראה ברעה שבאה על ישראל, מצודת דוד.

5. מצודת דוד. והגם שימות בידי פרעה נכה ולא ימות בשלום, יקבר בשלום כי הובילוהו ממקום המלחמה לקברו באין מוחה, אברבנאל, מלבי״ם.

6. רש״י.

7. מלבי״ם.

8. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Melakhim II 22, Biblical Parallels Melakhim II 22, Olam HaMikra Melakhim II 22, Targum Yonatan Melakhim II 22, Yalkut Shimoni Melakhim II 22, Rashi Melakhim II 22 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 22, Radak Melakhim II 22, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 22, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 22, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 22, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 22, Ralbag Melakhim II 22, Abarbanel Melakhim II 22, Minchat Shai Melakhim II 22, Metzudat Zion Melakhim II 22, Metzudat David Melakhim II 22, Malbim Melakhim II 22, Hoil Moshe Melakhim II 22, Mikraot Sheluvot Melakhim II 22

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון